וַיַּ֣ךְ אֶת־מוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃
ערבי נחל
והנה דוד המלך ע"ה התגבר על אויביו מסביב, ובעמון ומואב עשה שפטים באף ובחימה יותר מכל האומות וימדדם בחבלים שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ויגררם בחריצי הברזל ובמגזרות (שמואל ב ח, ב) והטעם מבואר בקצרה בזהר הקדוש, והענין כי אחז"ל (בראשית רבה מא, ד) מצאתי את דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום, כי נשלח לוט מתוך ההפיכה עבור שיצא ממנו דוד המלך ע"ה מרות המואביה, וביארנו במקום אחר כי בחטא אדם הראשון שנפלו הנשמות בעמקי הקליפות, אזי כל עוד שהיתה הנשמה יותר קדושה וגבוה הוכרחה להיות נשבה תוך קליפות עצומות לבלי תוכל להתגבר בעוצם קדושתה לבטל ולכלות הקליפה ההיא.
ליקוטי מוהר"ן
וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִפּוֹת, בִּבְחִינַת (שמואל־ב ח): וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה. וְזֶה: מוֹשְׁחוּ, הַיְנוּ הַמְּדִידָה לְכַלּוֹת אוֹתָם: